לקרוא למישהו, לא רק לקרוא בקול: מקומו של הכלב כצלע שלישית בעידוד קריאה אצל ילדים
כשאנחנו רוצים לעודד ילד לקרוא, אנחנו חושבים בדרך כלל על הספר הנכון, על רמת הקריאה המתאימה, על תרגול, על שטף ועל הבנת הנקרא. כל אלה חשובים, כמובן. אבל לפעמים יש שאלה נוספת שכדאי לשאול:
למי הילד קורא – ולשם מה?
עבור ילד שאוהב לקרוא, הספר עצמו עשוי להיות סיבה מספקת. הוא רוצה לדעת מה יקרה, להיכנס לעולם אחר, לפגוש דמויות או לגלות מידע חדש.
אבל עבור ילד שמתמודד עם קושי בקריאה, החוויה יכולה להיות שונה מאוד. קריאה בקול עלולה להיות מזוהה עם תיקונים, טעויות, מאמץ, השוואה או תחושה שבודקים אותו. במצב כזה, גם כאשר אנחנו אומרים “בוא נקרא קצת”, הילד עלול לשמוע משהו אחר לגמרי: “בוא נראה איך אתה קורא”.
וכאן הכלב יכול להיכנס לתמונה ולשנות את המשוואה.
ילד – ספר – כלב
אפשר לחשוב על מפגש כזה כעל משולש פשוט: הילד, הספר והכלב.
הספר מביא את הסיפור ואת השפה. הילד מביא את יכולת הקריאה שלו, אבל גם את החששות, הסקרנות, הדמיון והניסיון הקודם שלו. והכלב מביא משהו אחר לגמרי: נוכחות.
הוא אינו מורה ואינו בוחן. הוא אינו יודע אם הילד קרא את המילה בדיוק, אינו משווה את קצב הקריאה שלו לנורמה ואינו מעיר על כל טעות.
אבל בעיניי, החשיבות של הכלב אינה מסתכמת בכך שהוא “לא שופט”.
יש כאן שינוי עמוק יותר: הוא נותן לקריאה נמען.
הילד כבר אינו קורא רק מפני שמבוגר ביקש ממנו לתרגל. הוא קורא למישהו.
ההבדל הקטן הזה יכול לשנות את משמעות הפעולה.
במקום “תראה לי שאתה יודע” – “ספר לו מה קרה”
נניח שילד נעצר באמצע פסקה. במקום שכל תשומת הלב תופנה מיד לדיוק בקריאה, אפשר לעצור ולומר: “רגע, נראה לי שהכלב איבד את הסיפור. רוצה לספר לו מה קרה עד עכשיו?”
פתאום אנחנו עוברים מפענוח מילים להבנה.
הילד יכול לספר לכלב מי הדמויות, מה קרה קודם, מה לדעתו יקרה בהמשך או איזו דמות הוא אוהב במיוחד. אפשר להראות לכלב איור ולספר לו מה רואים בו, לבחור עבורו דמות אהובה או להסביר לו מילה חדשה שפגשנו בטקסט.
כך הכלב הופך להיות לא רק “מאזין לקריאה”, אלא סיבה להשתמש בשפה.
והשימוש בשפה יכול לנוע הלוך ושוב: מקריאה לדיבור, מהבנת הנקרא לדמיון, מהטקסט אל החוויה האישית וחזרה אל הספר.
גם טעויות מקבלות מקום אחר
אחת החוויות שמרחיקות ילדים מקריאה היא הצטברות של כישלונות קטנים.
מילה שלא הצליחו לפענח. תיקון נוסף. משפט שהיה צריך לקרוא שוב. מבוגר שחיכה לתשובה. ילד אחר שקרא מהר יותר.
כאשר הכלב נמצא בתוך הסיטואציה, אפשר לנסות לבנות חוויה אחרת. אין פירוש הדבר שלא מתקנים קריאה או שלא עובדים על דיוק. אלא שהדיוק אינו חייב להיות הדבר היחיד שקורה במפגש.
אפשר לעזור במילה קשה ולהמשיך בסיפור. אפשר לבחור מראש קטע קצר שהילד מסוגל לקרוא בהצלחה. אפשר לחלק תפקידים – הילד קורא משפט והמבוגר את הבא אחריו – כשהסיפור כולו “מסופר לכלב”.
במילים אחרות, אנחנו עדיין עובדים על קריאה, אבל משתדלים שלא להפוך כל רגע של קריאה למבחן.
הכלב יכול לתת לקריאה מטרה
ילדים רבים, ובמיוחד ילדים שחוו קושי לימודי, שואלים לפעמים בדרכם: למה לי לעשות את זה?
לכלב אפשר לקרוא כדי ש”יידע מה קרה”. אפשר להכין לו כרטיס עם הוראות פשוטות ולקרוא אותן כדי לדעת איזו פעילות נעשה איתו. אפשר לבחור בין שתי משימות על פי משפטים כתובים, לקרוא לו חידה או לכתוב עבורו משפט קצר שמישהו אחר יקרא במפגש הבא.
בכל אחת מהאפשרויות האלה הקריאה משרתת פעולה.
וזה הבדל חשוב.
במקום לקרוא כדי לתרגל קריאה, הילד משתמש בקריאה כדי לעשות משהו.
התרגול עדיין מתרחש – אבל בתוך הקשר שיש לו משמעות.
ומה קורה כש״סודות בפארק הכלבים״ מצטרף?
כאן אפשר להרחיב את המשולש ולחבר בין הכלב האמיתי, הקריאה והעולם המשחקי.
לאחר שקראנו סיפור, אפשר לפרוש את תשעת הכלבים של ״סודות בפארק הכלבים״ ולשאול איזה מהם מזכיר לילד דמות מהספר. אפשר לבחור כלב ולחשוב כיצד הוא היה פועל אילו היה נכנס לסיפור, איזה משפט הוא היה אומר לגיבור או כיצד הסיפור היה משתנה אילו דווקא הוא היה הדמות הראשית.
אפשר גם לעבוד בכיוון ההפוך: להתחיל בדמות מתוך המשחק, לקרוא משפט או משימה הקשורים אליה, ומשם לחפש בספר דמות שמזכירה אותה.
כך הקריאה אינה פעילות מבודדת. היא מתחברת למשחק, לדמיון, לבחירה ולשיחה.
וכאשר נמצא בחדר גם כלב טיפולי, אפשר ליצור תנועה בין שלושה עולמות: הכלב שבסיפור, הכלבים שבמשחק והכלב החי שיושב לידנו.
כל אחד מהם מזמין סוג אחר של קריאה והתבוננות.
לא לוותר על מטרות הקריאה – אבל לשנות את הדרך אליהן
חשוב לומר: נוכחות של כלב אינה מחליפה הוראה מותאמת של קריאה, וכאשר לילד יש קושי בקריאה הוא עדיין זקוק לעבודה מקצועית שמתאימה לצרכיו.
אבל הכלב יכול להשפיע על משהו שקודם לכל אלה ולעיתים קובע אם בכלל נצליח לעבוד:
הקשר של הילד עם הקריאה.
האם קריאה עבורו היא עוד מקום שבו בודקים אותו?
או שהיא יכולה להיות גם מקום שבו הוא מספר, משתף, בוחר, משחק, מצליח ומישהו מחכה לשמוע מה יקרה בעמוד הבא?
בעידוד קריאה אנחנו עוסקים כמובן באותיות, במילים, במשפטים, בשטף ובהבנה.
אבל אנחנו עוסקים גם בחוויה.
ולפעמים, לפני שאנחנו מבקשים מילד לקרוא עוד עמוד, כדאי לשאול לא רק מה מתאים לרמת הקריאה שלו – אלא איזו חוויה אנחנו רוצים שתיווצר סביב העמוד הזה.
כי לפעמים ילד לא צריך עוד מישהו שיבקש ממנו לקרוא.
הוא צריך מישהו שיהיה לו שווה לקרוא בשבילו.
ולפעמים המישהו הזה פשוט שוכב לידו, מקשיב בשקט – ומחכה להמשך הסיפור.
באיזה נתיב אתם צועדים עכשיו..?
מוזמנים לכתוב לי בתגובות או ליצור איתי קשר כאן
תגובות