שקט לפני הסערה: למה אנחנו חייבים לעצור עכשיו?

המסע של השנה מזמן לנו מקצבים שונים, וממש עכשיו אנחנו ניצבות בפתחה של תקופת מעבר קריטית. תקופת החגים כבר כאן, ולפני שאנחנו נשאבות למרתון המטורף של חודש אוקטובר – מרתון של שגרה תובענית, עבודה אינטנסיבית, לימודים ומרוץ בלתי פוסק נגד השעון – אנחנו מקבלות מתנה נדירה מלוח השנה: רשות רשמית לעצור.

אבל בינינו, האם אנחנו באמת יודעות איך לעשות את זה? כמה מאיתנו מבלות את החגים בריצות בין סופרים, בישולים, אירוח, פקקים ותכנון אינסופי של לו"ז החופשה? לעיתים קרובות אנחנו מגיעות אל "אחרי החגים" עייפות יותר משהיינו לפני כן.

הפעם, אני מזמינה אתכן להניח את הכלים. באמת להניח אותם. להסכים פשוט להיות. לתת לשקט הפנימי להיכנס בלי רגשות אשם של "מה עוד לא הספקתי". העצירה הזו היא לא מותרות, היא פעולת תחזוקה הכרחית לנפש. היא התדלוק שיאפשר לנו לצלוח את השנה שתבוא ולרוץ את מרתון אוקטובר מתוך מקום של כוח פנימי, שלווה ואיזון, ולא מתוך שחיקה.

באיזה נתיב אתם צועדים עכשיו..?

מוזמנים לכתוב לי בתגובות או ליצור איתי קשר כאן